הנקה ותרבות עכשווית: החזירו לנו את השבט
גילה רונאל מנסה למצוא את שביל האמצע בין מה שהיה לבין מה שהווה. מתרפקת, מתפכחת ומציעה פתרון עכשווי. מאת: גילה רונאל, מנהלת ובעלים של מכללת דיאדה ואמאלדת - קורס דולות ומדריכות הכנה ללידה.
פעם גרנו יחד. זו ליד זו. היינו משחקות יחד כילדות, מציצות כשהאימהות או האחיות או השכנות שלנו ילדו, ראינו אותן מניקות יחד, מרכלות ומספרות סיפורים שעיצבו את מי שהפכנו להיות. פעם לא ילדנו לבדנו ולא היינו לבד עם התינוקות שלנו לאחר הלידה, פעם יכולנו להיעזר בזמינות גדולה אחת בחברתה או בזו המבוגרת ממנה, בחכמה של הכפר או של השבט או סתם של המשפחה המורחבת שלנו. אנחנו כבר לא בשבט וטוב לנו כך. אף אחד לא רואה מקרוב מה אנחנו עושות, לא מתערב לנו בחיים וביחסים עם בן הזוג, לא אומר לנו: "למה הוא מעוך ככה במנשא?" או "את בטוחה שהיא לא צריכה כבר תוספת?", אף אחד לא נותן ציון לאימהות שלנו, אבל יש רגעים רבים שאף אחד לא נמצא אתנו כדי לראות כמה אנחנו משתדלות להיות האימהות שאנחנו רוצות להיות, לתת לנו עצה טובה, לקחת את התינוק שלנו לרגע או שניים או אפילו להניק אותו במקומנו.
היסטוריה קרובה שינוי פני החברה בעקבות המהפכה התעשייתית, ששיאה הגיע בארה"ב בתחילת המאה העשרים, התבטא בין השאר ביציאת נשים לעבודה ובמציאת חלופות לגידול תינוקות ולהאכלתם. הצורך יצר ביקוש, וחברות "פורמולה" החלו לשגשג, והטיפול בקטנטנים עבר לידי המטפלת או הסבתא שגידלה אותם. היעדרותן של אימהות מהבית למשך שעות רבות ויצירת מציאות חיים שונה, חולל שינוי בדפוס של גידול הילדים. במשך השנים שלאחר מכן, בעולם המערבי, איבדה ההנקה את תפקידה הבלעדי כאופצייה להזנת התינוק, והתכונות הנוספות שמיוחסות להנקה, כמו מזון אולטימטיבי לתינוק, הקרבה לאם ותחושת הביטחון, כבר לא נחשבו כגורם מעודד הנקה אלא להפך. החופש להאכיל ולא להיות תלויה בייצור חלב או בקרבה לתינוק, היכולת לצאת לעבוד והקמפיינים המסיביים של חברות ה"פורמולה" האומרות: "אנחנו יודעים בדיוק מה יש ב'פורמולה' ואת הכמות המדויקת שתינוק צריך לאכול", גרמו לפחות ופחות נשים להניק. במשך החצי השני של המאה העשרים נאספו יותר ויותר מחקרים שקראו לנשים לחזור להניק. הבריאות, הקרבה, האיזון ההורמונלי, פחות סרטן כזה ואחר ועוד נימוקים. אלא שעכשיו הייתה לנשים הלגיטימציה לבחור. באורח פלא, הבחירה להניק נתפסה במשך שנים כ'פרימיטיבית'. נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר הניקו ואלו מהמעמד הסוציו-אקונומי הגבוה יותר נמנעו. במחקרים שנעשו בשנות התשעים נצפה כי דווקא יותר נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה הניקו, ואף במשך זמן רב יותר.
מציאות עכשווית המהפכה התעשייתית והמהפכה הפמיניסטית שינו במידה לא מועטה את דפוסי גידול הילדים בחברה המערבית. מהפכות אלו פתחו אפשרויות נוספות של סגנון אימהי, אך במידה לא מבוטלת דחקו את 'הסגנון השבטי'. וכך, בשנים האחרונות אנו רואים מספר לא מבוטל של נשים שכמהות לחברת הנשים, לליווי הנשי, למעגל הנשי שכל כך חסר להן. לא רק התרפקות רומנטית יש כאן, אלא צורך בסיסי אימהי לגדל את התינוקות בחברה, שהן יכולות להרגיש בה בטוחות, מוגנות ו"מוכלות" רגשית. הפתרון העכשווי בא לידי ביטוי בקבוצות דיון של אימהות ברשת, קבוצות סגורות, פתוחות, כאלו שנפגשות וכאלו שלא. נשים שנפגשות עם התינוקות בחודשים הראשונים, נשים שבאות לקבוצות ליווי ותמיכה לאימהות לאחר לידה, או לפעילויות אחרות עם התינוקות. אימא שלי וחברותיה לא העזו לבטא את הצורך, אפילו לא אני וחברותיי, אבל זה לא אומר שהוא לא היה קיים, והא ראיה: הוא מתעורר, מתפתח ובא לידי ביטוי. סוגיית ההנקה מעלה רגשות מורכבים אצל נשים רבות. נשים רבות רצו להניק ו"הצליחו". אחרות "נכשלו" בזה. כאב מדי, לא היה חלב מספיק, סיבות רפואיות שלא אפשרו. ויש גם מי שבחרו לא להניק. פגשתי לא אחת נשים שלא הניקו והן בטוחות שהחברה מסתכלת עליהן בעין ביקורתית, היו כאלו שצדקו בכך והיו כאלו שהתחושה שיקפה להן משהו פנימי, שלהן. כך או כך, ברור שמי שרוצה להניק, עלולה להיתקל בקשיים אלו ואחרים. את חלקם אפשר לפתור בקלות, אחרים נפתרים אחרי קצת יותר זמן, עין ויד מיומנות יותר של מדריכות ויועצות הנקה, ומעטים לא נפתרים כלל. הליווי והתמיכה הנשית חיונית למי שמניקה, למי שרוצה ולא "הולך" ולמי שבוחרת לא להניק את התינוק שלה. לבדנו, פחות קל לנו לבחור ולנסות להיות האימהות שאנו רוצות להיות. "שבט" לא חייב להיות בג'ונגל, גם לא במדבר השקט, הוא יכול להתקיים היכן שיש יותר מאישה אחת שמוכנה להיות שם, עם אחותה ובשבילה. דיאדה חוללה מהפכה בתחום ההנקה. בתחילת חודש ספטמבר 2011 פתחנו את ה-Open Clinic, קליניקת הנקה קהילתית למי שמניקה, למי שבשלבים של גמילה, למי שאינה מניקה ומעוניינת להיות בחברותא של אימהות, וכמובן גם לתינוקות שלהן. עם סגירת מרכז דיאדה בנמל ותחילת שיתוף הפעולה בין מכללת דיאדה לביה״ח ליס וטיפת החלב ״דנה שלי״, פתחנו את קליניקת ההנקה הקהילתית בין כתלי טיפת החלב. בכל יום א' וג', בין השעות 9.30-13.30 ובמחיר של 100 ₪ בלבד, יכולות אימהות לבוא, לשבת או לשכב, להניק או לפטפט, לפתור בעיות ולספר על השמחות, בטיפת חלב ״דנה שלי״ בדיזנגוף 258, בהדרכת יועצות ההנקה המוסמכות נירית אוליבקוביץ והילה סטרול. כל זאת לצד הפעילות השוטפת של טיפה חלב שהיא ״קצת אחרת״, בניהולה של מאיה ארנון. מבנה קליניקת ההנקה הקהילתית מאפשר ללקוחות לבוא לייעוץ בהנקה מיד לאחר הלידה, ולשהות זמן ארוך באופן יחסי עם היועצת ולצדה, לקבל ייעוץ מקצועי החל מהתייחסות לכאבים בפטמות ועד ייעוצים מורכבים, תוך כדי מעקב אחר דפוסי ההנקה של האם ודפוסי היניקה של התינוק, ולקבל ליווי ותמיכה רגשית לתהליך בתקופה רגישה זו של תחילת החיים המשותפים. קליניקה ההנקה הקהילתית משמשת גם שדה קליני לתלמידות קורס מדריכות ההנקה במכללת דיאדה ולבוגרותיו, כדי לצבור "שעות" לקראת מבחן ההסמכה - IBCLC.
אנו שמחות שהשבט לא נעלם. הוא חי ופועם כאן בתל אביב ומשמר את המסורת החשובה של שבט נשים גם יחד. ההרשמה לקליניקת ההנקה, לנשים מיניקות הוא: 03-6974111.
ההרשמה לקורס מדריכות הנקה במכללת דיאדה בטיפת חלב ״דנה שלי״ בתל אביב ובלניאדו בנתניה, בעיצומה. בואי להיצטרף לשבט שלנו ולהיות שם עבור אימהות, עבור תינוקות ולחוות סיפוק גדול מהעשייה היומיומית שלך.
לפגישת היכרות וייעוץ, צרו איתנו קשר
03-5658020 dyada.college@gmail.com