אפס הפרדה: אל תיקחו את התינוק!

אפס הפרדה

אם עד לאחרונה היינו רק חבורה של נשים, בעיקר נשות מקצוע מתחומי ההיריון והלידה, שקראנו לאי הפרדה בין התינוק לבין האם לאחר הלידה, הרי שבשנתיים האחרונות הצטרפו רבים לקריאה ולמאבק למען מימוש הזכות הראשונית כל-כך הזו.

אני זוכרת שישבתי בקורס הכנה ללידה והסברתי על הסיבות המלומדות לאי ההפרדה, אם אפשר, אם התינוק אינו פג או חלילה במצוקה, ואמרתי שיש מחקרים ואף ציטטתי חלק מהם וניסיתי להביא את ההיגיון הפשוט. ואז הוא קרא קריאת ביניים: "מי צריך מחקרים, זה א'-ב' של סוסים"... חייכתי ואמרתי לו: "קניתי". "א'-ב' של סוסים, זה בדיוק מה שזה". הרי אף אחד לא יחשוב להפריד בין החתולה שהמליטה לגוריה או בין הכלבה לגורים שלה. נסו להפריד...במשך שנים רבות הפרידו בין האם לבין פרי בטנה שזה עתה יצא לאוויר העולם, עדיין הלום מהיציאה, מהכניסה לעולם שידע בו מכאוב, קור ורעב. נכון, גם רגעים יפים ומלאי אושר, אבל מה לעשות? שם ברחם הכול, כנראה, מאוזן מאוד. בחוץ – פחות. והמעבר הזה יכול להיות רך יותר בזכות אי ההפרדה. בזכות מימוש זכותם הלגיטימית של האם והתינוק לא להיות מופרדים.

אינסטינקטים אימהיים ואלו של היילוד

במשך השעה-שעתיים הראשונות לאחר הלידה, ההנקה היא אפשרות אינסטינקטיבית. מצב זה הוא ניצול האינסטינקטים הטבעיים המצויים ביילוד, המאפשרים לו ללמוד את ההנקה בצורה המיטיבה ביותר. במידה והנקה ראשונית או הימצאות על גוף האם לא מתאפשרת, יוכל התינוק לשחזר את המסוגלות הטבועה הזו, אבל אתחול כל מערכות הגוף אמורות להתחיל שם, ברגע המיוחד שבו מתעוררים האינסטינקטים אצל התינוק והוא יכול לממש התעוררות זו. מבחינת האם, גם היא נמצאת כל כולה במצב המיטבי מבחינת אינסטינקטים. ונכון, יש נשים שמותשות מאוד לאחר הלידה או אפילו טראומטיות מאוד, אבל רוב הנשים, אם לא יכבו את האינסטינקטים שלהן, אם לא ידליקו מיד את האורות ואם ישמרו על שקט בחדר הלידה, הרי שהן יחזיקו את התינוק שלהן באופן שהכי מתאים לו ולה כרגע, יביטו זה בעיניים של זו, נקודת ציון חשובה בהיקשרות שלהם ובביסוס המצב ה"תלותי" שיתפתח מעתה ובחודשים הראשונים לחיי התינוק ושיתבטא בין השאר בהנקה.

הנקה, חיידקים והשלכות לזמן ארוך

באופן טבעי תינוק צריך לקבל את הקולוסטרום (חלב ראשוני) כבר לאחר הלידה. בשעות הראשונות שלאחר הלידה, המעי שלו יוצף בפלורה (רובד) עשירה של חיידקים. ד"ר מישל אודנט מתאר זאת כ"תחרות" של חיידקים על ביסוס הפלורה של התינוק. מן הסתם, עדיף שיהיו אלו החיידקים המוכרים והבריאים של אמו ולא אלו של תינוקיית בית החולים. מנקודת מבט בקטריולוגית, הרי שבניית הרובד החיידקי הבריא ישליך על חיי התינוק במשך כל חייו, ויקבע לא במעט את מצב בריאותו ויכולת ההתמודדות שלו עם מחלות אימונולוגיות ומצבים מטבוליים (1).

יחסינו לאן?

החיים מראים כי גם אימהות שלא זכו לראות את התינוקות שלהן מיד לאחר הלידה, מסוגלות ליצור איתם היקשרות טובה. עם זאת, מדברים המחקרים על ההיקשרות הראשונית כמנבאה אינטראקציה חיובית ארוכת טווח ביחסים ביניהם (2). כמו כן, תינוקות שהופרדו מאימותיהן ולא היו עימן במגע "עור לעור", הראו דפוס בכי שונה מתינוקות ששהו ברצף על הגוף של האם. הם בכו בכי פולסטילי (פועם, מתייפח) שהזכיר לחוקרים בכי של יונקים במצוקה (3).

מדדים פיסיולוגיים

החל משנות השבעים-שמונים של המאה העשרים החלו להופיע פרסומים מחקריים על ההשלכות הפיסיולוגיות המידיות של מגע עור בעור ושל אי הפרדה בין אימא ותינוק לאחר הלידה. ויסות טמפרטורה, תהליך פיסיולוגי מאוד-לא-פשוט לתינוק לעשותו מן הלידה ועד גיל חודש, וויסות רמת הסוכר (4), הם שני מופעים משמעותיים ברווחת היילוד, מה שמשפיע באופן ישיר על הפחתה בהפרשת הורמוני דחק. אחד המופעים של דחק מופחת הוא מצב רגוע יותר של התינוק על גוף האם שבא לידי ביטוי בצמצום אירועי הבכי הסמוכים ללידה.

תנו להם להישאר על הכוכב שלהם!

כשמסתכלים על אימא ועל התינוק לאחר לידה, כשנורות פלורוסנט מסנוורות לא שוטפות את עיניהם, וכשבחדר נמצאים רק מעט אנשים, כשהוא מוחשך ומחומם, נראה כאילו הם נמצאים על פני פלנטה אחרת. כזו השמורה רק להם. האימא ספוגה בהורמון האהבה אוקסיטוצין אבל ערנית מרמות האדרנלין, השמורות לסוף השלב השני של הלידה. היא דרוכה ומכוונת לטפל בתינוק ולדאוג לו. האדרנלין שהוא הפריש במהלך הלידה מאפשר לו להתקדם עם רגליו, להיות מכוון למצוא את השד ולממש את האינסטינקט הטבעי שטבוע בו. נוסף לכך, התינוק מוצף בהורמונים שספג מהאם ובכאלו שהוא מפריש בעצמו כמו אנדורפינים שמאפשרים לה ולו להיות בהלוך רוח מעורפל משהו ולנמנם לאחר שהוא השיג את מטרתו וינק. ה-Bonding (היקשרות) הנדרש בשעות הראשונות שלאחר הלידה לאימא ולתינוק, יכול להתקיים רק במצב של "אפס הפרדה", מצב שבו מאפשרים להם להיות יחד במשך זמן לא קצוב. תינוק עשוי להתחיל לינוק לאחר חצי שעה או לאחר שעה וחצי. רפלקס היניקה של התינוק צריך זמן כדי להתעורר, לאימא יש צורך בזמן כדי להסתגל למצבה החדש, ולשניהם יחד כדי להתרגל זה לזו.מדיניות "אפס הפרדה" הפכה לדבר המדובר ביותר בחדרי לידה. על אף שנשות המקצוע וחלק ממחלקות היילודים דיברו, חקרו ומימשו מדיניות זו, הרי ששוב הלחץ הציבורי העלה למודעות הציבורית את הנושא, והתביעה החד-משמעית שמגיעה היום מהורים, מובילה לשינוי גדול.

מקורות:

1. אודנט. מ', השעה הראשונה לאחר הלידה: אל תעירו את האם. נדלה ב- 21.1.15 מאתר דיאדה http://www.dyada.co.il/category/1hour_after_the_birth

2. Early contact versus separation: effects on mother-infant interaction one year later. Bystrova K1, Ivanova V, Edhborg M, Matthiesen AS, Ransjö-Arvidson AB, Mukhamedrakhimov R, Uvnäs-Moberg K, Widström AM. Birth. 2009 Jun.

3. Separation distress call in the human neonate in the absence of maternal body contact. Christensson K1, Cabrera T, Christensson E, Uvnäs-Moberg K, Winberg J. Acta Paediatr. 1995 May;84(5):468-73.

4. Temperature, metabolic adaptation and crying in healthy full-term newborns cared for skin-to-skin or in a cot. Christensson K1, Siles C, Moreno L, Belaustequi A, De La Fuente P, Lagercrantz H, Puyol P, Winberg J. Acta Paediatr. 1992 Jun-Jul;81(6-7):488-93.

גילה רונאל, מנהלת מכללת דיאדה ואמאלדת - קורס דולות ומדריכות הכנה ללידה, מכשירה נשות מקצוע בתחום ההיריון והלידה, מומחית ברפואה משלימה סב לילדתית, מכינה לקראת לידה ודולה משנת 1992, פעילה חברתית לשינוי פני הלידה בישראל. בעלת תואר שני בבריאות הוליסטית - אונ׳ לסלי. פרסומים: טבעי ללדת; השמים של סבא; קלפי מוכנה.

❤️